דברי חיזוק והתעוררות שנאמרו בבית המדרש כהכנה לסליחות הראשונות בישיבה. הרב דיבר על הייאוש שמופיע במגילת איכה ועל הדרך שמגילה זו מתווה לעבר התחדשות התקווה והשמחה והחזרה לקרבת ה'.

מה מיוחד ברצון ובמאמץ על פני הכשרון? ומה הגורמים האנושיים לניצחון במלחמה? בשיחה מיוחדת שניתנה בחגיגות יום ירושלים בישיבה בשנת תשפ"ה, דיבר רה"י הרב יצחק שילת על רוח העם והחיילים במלחמות ישראל. הרב דיבר על התעוררות הרוח בארץ כמעוררת את הקב"ה להגן על העם והארץ. הרב דיבר בשבח המאמץ והרצון להילחם ולהתקדם כמובילים לסייעתא דשמיא לניצחון, מימי מלחמת ששת הימים ועד ימינו אנו.

שיחה מיוחדת מפי רה"י הרב חיים סבתו, מתוך חגיגות יום ירושלים בישיבה. הרב סבתו סיפר את חוויותיו האישיות מימי המלחמה, ואת התחושות שהתעוררו בו בעקבות האירועים הגדולים שבה. הרב סיפר על התחושה החזקה של הארת הפנים באותם הימים, ועל האמונה הפשוטה שנבעה מאותן החוויות בכל חלקי העם.

לאור שחרור שני החטופים במהלך הלחימה, הרב מדבר על היכולת להודות גם על הישועה שבתוך הצרה. אדם יכול ונדרש ללכת בדרכי ה' ולסגל את היכולת להכיל מצב של זעקה ומצב של הודאה גם יחד כמו שהמדרש מתאר שהקב"ה "בוכה על גאוותם של ישראל שנטלה" באחד מחדרי לבו ושני "עוז וחדווה במקומו". בנוסף, הישועה שבתוך הצרה מסמנת שהקב"ה זוכר אותנו ומהווה "אות לטובה" עבורנו, ועל זה אנו מודים: "שבשפלנו זכר לנו כי לעולם חסדו".

הרב עסק בסוגיית הקריאה לשלום - מחלוקת הראשונים האם קוראים לשלום גם במלחמת מצווה או רק במלחמת הרשות, וההשלכות של מחלוקת זו על הבנת סיפור הגבעונים. כמו כן הרב עסק במאפייני הקריאה לשלום: האם קוראים רק כשהאויב נכנע מבחינה דתית או גם כשהוא נכנע מבחינה בטחונית. הרב עסק בהשלכות של סוגיה זו לימינו.

שיעור שהועבר במסגרת יום עיון לחיילים בישיבה, ובו נענו תשובות לשאלות שנשלחו ע"י חיילי הישיבה מהחזית.חרבות ברזל תשפ"ד

אחת השאלות העולות מהמתרחש בתקופה האחרונה היא מי האחראי למה שקרה. כבר עכשיו מחרחרי ריב החלו בהאשמת אנשים שונים בכשלון, ולא רחוק היום בו תידרש תשובה לשאלה קשה זו. בשיעור נעסוק ביחסה של התורה לנשיאת האחריות בעת כישלון ובגורמים המשפיעים על אופיו של עם באופן כללי. מי אחראי לכשלון - המנהיג, או שאולי העם? מי מביניהם בעצם מוביל את הדרך בה צועדת האומה? ומהם הדברים המשפיעים על הלך רוחו ותפיסותיו של העם ואשר בסופו של דבר מתבטאים בפעולות ובמעשים?

כחלק מהמצב, הפעם נשיב על שאלות שנשאלו בכתב בנוגע למלחמה, שאלות בהלכה, אמונה ומחשבה מתוך המקורות. מהו תוקפּה של אמנת ז'נבה עלינו מצד ההלכה? האם לחמאס יש דין של עמלק? מה צריך להיות היחס אל אותם ה-'לא מעורבים' - ובמיוחד במה שמכונה 'מגן אנושי'? מותר יהיה לגרש את תושבי הרצועה בתמריצים כספיים או אפילו בכוח? האם חיילים צריכים לסכן עצמם בכדי להשיב גופות חבריהם לקבורת ישראל? מה צריך להיות היחס לשבויי מלחמה הנמצאים בידינו, ולשבויינו המצויים בידי החמאס? האם מדין 'הכל יוצאים למלחמת מצווה' על אותם הנמצאים במסלול ההסדר או במסלולים אחרים ללכת ולהתגייס לצבא? ואיך יש להסתכל על ההשגחה הפרטית והלאומית, ועל כל המאורע הקשה שבא עלינו?

דברי ראש הישיבה הרב חיים סבתו, אמש עם כניסת יום הזיכרון.על העוצמה הרבה בלחימתם של בני ישיבות ההסדר,ועל הקרב בו באו לידי ביטוי כל חלק וחלק מעם ישראל.

על המדינה עוברים ימים לא פשוטים, ימים המעוררים דאגה לאומה ולאחדותה. אחריות גדולה למצב הרע מוטלת על מנהיגי העם, על היושבים בממשלה. אמירות קשות ודיבורים לא פשוטים נשמעים מדי יום, אמירות הפוכות ממה שהיינו מצפים ממנהיגי עם ישראל. התורה כבר תיארה לנו מי צריכים להיות מנהיגינו. 'אנשי חיל', 'אנשי אמת', 'שנאי בצע' – כל אלו צריכים להיות חלק ממידותיהם של העומדים בראש העם. כאשר מנהיגי העם מצוידים בחוש צדק, מידות ישרות ואמת בלתי מתפשרת – רק אז יכולים הם לאחד את העם ולהביא שלום. דבריו של הנשיא בנאומו על מצב המדינה הם דברי אמת ודאגתו האמיתית לעם ניכרת ממנו. דבריו צריכים להתקבל על כלל העם וכלל המנהיגים ויפה שעה אחת קודם.