'רמב"ם: שלושה פרקים - אישות - פרק ב', ג', ד.

רמב"ם: שלושה פרקים- מגילה וחנוכה - פרקים ג- ד, אישות - פרק א.הלימוד היומי ברמב"ם מקיף את סיום הלכות חנוכה ותחילת הלכות אישות: בפרק ג' של הלכות חנוכה, הרמב"ם מפרט את מצוות קריאת ה"הלל" בימי החנוכה (ובמועדים אחרים), את נוסח הברכות ואת סדר ההדלקה; בפרק ד' הוא חותם את ההלכות בדיני המיקום והזמן של הדלקת הנרות, ומדגיש את חשיבות המצווה כביטוי לפרסום הנס, עד שאפילו עני המתפרנס מן הצדקה חייב למכור כסותו כדי לקנות שמן. בפרק א' של הלכות אישות, הרמב"ם עובר לעסוק ביסודות הקשר הזוגי לפי התורה, ומסביר כיצד השתנו דיני האישות ממתן תורה ואילך: בעוד שקודם לכן הקשר היה מבוסס על הסכמה הדדית בלבד, מצוות העשה כעת היא לקדש את האישה בקידושין (כסף, שטר או ביאה) לפני הנישואין, תוך פירוט איסורי העריות וההקפדה על קדושת חיי המשפחה בישראל.

רמב"ם יומי: שלושה פרקים- תעניות - פרק ה, מגילה וחנוכה - פרקים א- ב.שלושת הפרקים היומיים ברמב"ם עוסקים בזיכרון הלאומי של עם ישראל – הן בצער והן בשמחה. בהלכות תעניות מפורטים ימי הצום שנקבעו בעקבות חורבן בית המקדש והצרות שעברו על אבותינו, במטרה לעורר לתשובה ולתיקון המעשים, לצד תקנות חכמים לזכר החורבן (כמו השארת אמה על אמה ללא סיד בבית). בהלכות מגילה מבואר חיוב קריאת המגילה בפורים, ההבדלים בין "כרכים" המוקפים חומה מימי יהושע בן נון לערים רגילות, ודיני כתיבת המגילה וקריאתה. הרמב"ם חותם בהדגשת חשיבות השמחה בפורים, ובמיוחד במצוות מתנות לאביונים, תוך קביעה שאין שמחה גדולה ומפוארת יותר מלשמח את לב העניים והנזקקים, ובכך להידמות לדרכיו של הבורא.

הרמב"ם יומי: שלושה פרקים- תעניות - פרקים ב- ד.

רמב"ם: שלושה פרקים- קידוש החודש - פרקים י"ח-י"ט, תעניות - פרק א.הלימוד היום נע בין גרמי השמיים לבין תפילת הארץ: בפרקי קידוש החודש (י"ח-י"ט), הרמב"ם משלים את המדריך האסטרונומי ומסביר כיצד גורמים כמו גובה גאוגרפי, אובך או עננות משפיעים על ראיית הלבנה בפועל, ומה עושים כשבית הדין נאלץ לקבוע חודשים על פי חשבון בלבד. הוא גם מפרט את הדרך לחישוב "נטיית" הירח ביחס לקו המשווה, כדי לוודא שעדויות הראייה אמינות. במעבר להלכות תעניות (פרק א'), אנו פוגשים את התגובה היהודית למשברים: המצווה לזעוק ולהריע בחצוצרות בכל עת צרה. הרמב"ם מזהיר מפני הגישה ה"אכזרית" הרואה בצרות יד המקרה ("קרי"), ומלמד שזעקה ותענית הן קריאת השכמה לתיקון המעשים ולחיפוש דרך של תשובה.

רמב"ם יומי: שלושה פרקים- קידוש החודש - פרקים ט"ו - י"ז.בפרקים אלו מפרט הרמב"ם את המהלך המתמטי והאסטרונומי הסופי לקביעת נראות הלבנה בארץ ישראל. הוא מסביר כיצד לחשב את מקומו המדויק של הירח (פרק ט"ו), את נטיית מסלולו ביחס לשמש ("הראש" ו"הזנב") שקובעת את גובהו (פרק ט"ז), ולבסוף כיצד לשקלל את כל הנתונים – כולל שינויי המראה (פרלקסה) וגובה המדינה – כדי להגיע ל"קשת הראייה" (פרק י"ז). קשת זו היא המדד המכריע הקובע האם הירח ייראה בפועל לעין, כאשר הרמב"ם חותם בהדגשה שחכמה זו מבוססת על הוכחות מדעיות ברוֹת-קיימא שאומצו גם מחכמי האומות, שכן יש לקבל את האמת מכל מי שאמרהּ כשהיא מגובה בראיות.

רמב"ם יומי: שלושה פרקים- קידוש החודש - פרקים י"ב-י"ד.פרקים אלו ברמב"ם מפרטים את שיטות החישוב האסטרונומיות הנדרשות לקביעת מיקום השמש והירח לצורך קידוש החודש על פי הראייה. בפרק יב מוסבר חישוב "מהלך השמש האמצעי" (הממוצע), המבוסס על הוספת התקדמות השמש בכל יום ל"עיקר" – נקודת מוצא קבועה בזמן. בפרק יג עובר הרמב"ם לחישוב "מהלך השמש האמיתי", המביא בחשבון שמהירות השמש אינה אחידה בשל מסלולה; החישוב מתבצע על ידי מציאת "מסלול השמש" (המרחק מנקודת הגובה) והוספת או גריעת "מנת המסלול" מהמיקום הממוצע. בפרק יד מפורט חישוב מיקום הירח, המורכב משני מהלכים (בגלגל הגדול ובגלגל הקטן), וכן מוצגים תיקונים קלים במיקומו בהתאם לעונה בשנה (מיקום השמש בגלגל המזלות), וזאת כדי להגיע לדיוק המרבי הנדרש לרגע הראייה המשוער של מולד הלבנה.

רמב"ם יומי: שלושה פרקים- קידוש החודש - פרקים ט- י"א.בפרקים אלו ברמב"ם מפורטים היסודות האסטרונומיים והחישוביים של לוח השנה: בפרק ט' מוצגת שיטת רב אדא (שנת חמה של 365 יום ורבע בדיוק) ודרכי חישוב ארבע התקופות; בפרק י' מוצגת שיטת רב חסדא המדויקת יותר, המחשבת את שנת החמה כקצרה מרבע יום, ומתאימה יותר לממצאים המדעיים של חכמי התקופה; ובפרק י"א עובר הרמב"ם להסביר את "סוד העיבור" – החישובים המורכבים ששימשו את בית הדין כדי לדעת מראש אם הירח ייראה בפועל. הרמב"ם מגדיר את חלוקת גלגל המזלות ל-360 מעלות, מבחין בין "מהלך אמצעי" (ממוצע) ל"מהלך אמיתי", וקובע את שנת ד'תתקצ"ח כשנת הבסיס ("העיקר") לחישוביו, המבוססים כולם על אופק העיר ירושלים.

הרמב"ם היומי: שלושה פרקים- קידוש החודש - פרקים ו-ח.בפרקים ו'-ח' בהלכות קידוש החודש, עובר הרמב"ם לתאר את שיטת ה"עיבור" – החשבון הקבוע המשמש אותנו בהיעדר בית דין. בפרק ו' מפורטים היחידות הבסיסיות, אורך חודש הלבנה הממוצע , וסדר ה"מחזור" בן 19 השנים הכולל 7 שנים מעוברות. פרק ז' עוסק בדחיות הקביעה של ראש השנה (כמו "לא אד"ו ראש", ודחיית "מולד זקן" המתרחש לאחר חצות היום), המבטיחות התאמה בין המולד הממוצע למציאות האסטרונומית. פרק ח' מבאר את מבנה השנה: כדי לשמור על ימים שלמים, נקבעו חודשים "מלאים" ו"חסרים", ומוסבר כיצד שינויים בחודשי חשוון וכסלו קובעים האם השנה תהיה "חסרה", "כסדרה" או "שלמה" בהתאם למספר הימים שבין ראש שנה אחד למשנהו.

הרמב"ם היומי: שלושה פרקים- קידוש החודש - פרקים ג- ה.פרקים אלו בהלכות קידוש החודש לרמב"ם מפרטים את המעבר ההיסטורי מקביעת חודשים על פי ראיית הלבנה לקביעה על פי חשבון קבוע. בפרק ג' מוסברים סדרי העדויות, כולל היתר חילול שבת לעדים כדי להגיע לבית הדין ותקנות רבן יוחנן בן זכאי לאחר החורבן. פרק ד' עוסק בעיבור השנה (הוספת אדר ב'), שנעשה בעבר על ידי סנהדרין מסיבות חקלאיות (אביב ופירות האילן) או צרכי ציבור (תיקון דרכים וגשרים לעולים לרגל). פרק ה' מבהיר את היסוד ההלכתי לימינו: בהיעדר סנהדרין בארץ ישראל, אנו סומכים על הלוח העברי המחושב ("הלכה למשה מסיני"), כאשר יום טוב שני של גלויות נשמר כתקנת חכמים המבוססת על ספק העבר במקומות רחוקים, בעוד שארץ ישראל שומרת על יום אחד (למעט ראש השנה).