(חלק ד' ואחרון) ככל שהתקשה קיסר להתנהג ברומא כרומאי, הלכה והושחרה תדמיתו הציבורית. עיוור למתרחש ושמא אף שווה־נפש ביחס למורת‏־הרוח ממעשיו, אימץ קיסר גינוני־מלכות חדשים לבקרים. אף על פי שהיה למעשה מלך בלתי־מוכתר, הוא לא הסתפק בכך וסופו שאיבד הכול. בחמישה־עשר במארס בשנת 44 לפנה"ס, נפל קיסר שדוד על מרצפות הסנאט. דמותו החידתית ורבת־הפנים נותרה שנויה במחלוקת מני אז ועד היום. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש: https://niv-goldstein.com/?p=3213

(חלק ג') מקץ מספר מערכות עקובות־מדם בין לגיונות קיסר ופומפיוס, הוכתר הראשון כשליטן היחיד של רומא וכלל הפרובינקיות. הוא התפנה אז לריסוק מוסדותיה הוותיקים של הרפובליקה הדועכת: לאחר שהחליש את כוחה של אסיפת העם ורוקן מסמכות את הסנאט, נטל קיסר לעצמו שלל כיבודים וסמכויות מפליגים. אולם פולחן האישיות שעודד קיסר, וכן החשש שיהפוך את רומא למלוכה בראשותו, איחדו נגדו את יריביו המרובים. במחשכים החלה להתרקם קנוניה, והקושרים גמרו אומר להיפרע מקיסר אחת ולתמיד. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש: https://niv-goldstein.com/?p=3206

(חלק ב') לשם הבטחת מינויו לכהונת הקונסול, כרת יוליוס קיסר ברית חשאית עם שניים מאדירי רומא: מרקוס קראסוס העשיר כקורח ופומפיוס מאגנוס, המצביא המהולל. הקנוניה הבלתי־‏חוקית, המוכרת בכינוי "הטריומוויראט הראשון", אפשרה לשלושת האישים לעשות ברפובליקה כבתוך שלהם. לקראת סיום כהונתו ומחשש שנושיו יתבעו אותו לדין, פצח קיסר במסע מלחמה ממושך, שקיווה שיזכהו גם בתהילת מנצחים ובשלל ביזה. אלא שעם מותו בטרם עת של קראסוס, נותרו קיסר ופומפיוס בלבד בראש הרפובליקה הגוועת, וחומת חשדנות גבהה ביניהם. כך קרה, שלאחר שקיסר חצה את נהר הרוביקון, והפר ביודעין את האיסור על כניסת מצביא רומי בראש גייסותיו ל"עיר הנצח", נפל הפור. מלחמת אזרחים אכזרית פרצה אז ברומא בין מחנותיהם של צמד אדוני־המלחמה. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש: https://niv-goldstein.com/?p=3196

(חלק א') יוליוס קיסר היה אחד האישים רבי־ההשפעה והשנויים־במחלוקת בדברי־הימים. הוא נולד למשפחה מיוחסת, שלא הייתה מן העשירות או החשובות ברומא, ונחוש היה לסלול את דרכו אל הפסגה. על מנת לעמוד בראש הרפובליקה הרומית, קיסר לא בחל באמצעים: הוא שיקר, שיחד, החניף ובזז, עד שעלה בידו להיבחר לכהונת הקונסול הנחשקת. אז החלה הספירה לאחור עד לקץ הרפובליקה, ותחילת שלטון היחיד חסר־המעצורים שלו. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש: https://niv-goldstein.com/?p=3188

הארייט טאבמן נולדה לחיי עבדות ומצוקה, וכבר כילדה, הפכה לשפחה קשת־יום. אלא שבעקבות אירוע חריג, שכמעט הביא למותה, היא גמרה אומר להתקומם. לאחר שנמלטה מאדוניה, שבה טאבמן פעם אחר פעם אל ארצות השעבוד, כדי לשחרר במו ידיה את אחיותיה ואחיה לסבל. טאבמן עשתה חיל גם במרוצת מלחמת האזרחים האמריקנית, ובין היתר, שימשה כמרגלת, ואף פיקדה על כוח של צבא הצפון, ששחרר כ־700 עבדים. לא לחינם היא זכתה לכינויים "משה השחור" ו"גנרל טאבמן". למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש: https://niv-goldstein.com/?p=3180

ג'ונאס סאלק היה רופא דגול שפיתח חיסון למחלת שיתוק הילדים ("פוליו"), וסירב לקבל תמורתו תשלום או לרושמו כפטנט. סאלק המבריק סיים בהצטיינות את חוק לימודיו, ועד מהרה עמד בראש מעבדה לחקר נגיפים. הוא חקר את נגיף השפעת, אך מקץ שנים מספר, החליט להדביר את מחלת שיתוק הילדים, שהשתוללה ברחבי תבל. סאלק התגבר על שורה של אתגרים רפואיים ופסיכולוגיים, בדרכו לפיתוח חיסון משולש יעיל. שמו של סאלק נישא אז בפי כל כמושיע ההמונים, אלא שדווקא עמיתיו מיעטו להעריך את תגליתו. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש: https://niv-goldstein.com/?p=3172

רייצ'ל קרסון הייתה ביולוגית מוכשרת, שספריה חשפו את השפעות האנושות על עולם הטבע. חיבורה המפורסם ביותר, "האביב הדומם", סקר את הנזקים שחוללו חומרי־ההדברה למערכות האקולוגיות השונות. אולם לאחר שהפנתה אצבע מאשימה כלפי תאגידי הענק המזהמים, פתחו הללו במערכה רעילה להשחרת שמה. אף על פי כן יצאה קרסון האמיצה כשידה על העליונה: השימוש ברבים מחומרי־ההדברה נאסר, והשלכות הזיהום הסביבתי זכו לתהודה חובקת־עולם. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש: https://niv-goldstein.com/?p=3158

(חלק ג' ואחרון) לאחר שהתחוור לורבה שהנאצים נערכו להשמדת מיליון יהודי־הונגריה, הפכו מאמצי הבריחה שלו מאושוויץ לקדחתניים. באחד הימים, הוא גילה נקודת תורפה במערך השמירה על מחנה ההשמדה, והחליט לנצלה עד תום. כנגד כל הסיכויים, ורבה הצליח אז להימלט מאושוויץ ואף לחשוף את תהליך ההשמדה מתחילתו ועד סופו, אך היהודים המשיכו להירצח. מר־נפש ומאוכזב מתוצאותיה הדלות של בריחתו, עקר ורבה ממדינה למדינה ופנה לשיקום חייו. מידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש: https://niv-goldstein.com/?p=3153

(חלק ב') תודות לצירוף מקרים נדיר, הצליח ורבה לא רק להשקיף ממעוף־הציפור על אושוויץ, אלא אף לשנן את מפת האזור שבו שכן. לאחר שניצל באופן שרירותי ממספר מיתות משונות, הוא גילה כי במחנה ההשמדה פעלה מחתרת. ורבה שיתף פעולה עם ראשיה, אך החליט שלא להסתפק בכך. מקץ שנתיים שבהן הועבד באושוויץ ובבירקנאו, במכרות החצץ ובמפעלי התעשייה הגרמנית, כסבל וכרשם, זכה ורבה למבט חסר תקדים על תהליך ההשמדה כולו. הוא החל לתכנן את בריחתו הנועזת מאושוויץ, כדי להציל בטרם עת את שארית הפליטה. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש: https://niv-goldstein.com/?p=3146

(חלק א') רודולף ורבה היה עלם רב־תושייה, שנמלט מן המחנה שהפך לסמל הרוע האנושי: אושוויץ. לאחר שארצו החדשה, סלובקיה, ביקשה לגרש את יהודיה לפולין, החליט ורבה להתקומם. הוא חצה את הגבול להונגריה, ויצר קשר עם חברי המחתרת המקומית, אך נלכד ונכלא במחנה מיידאנק. ורבה, אשר סבר לתומו שהגיע לגרוע שבאתרים עלי־אדמות, התנדב אז לעבודה ב"משק חקלאי", שהתברר בדיעבד כמחנה אושוויץ. במשך שנתיים מסויטות מעבר לכל דמיון, פרפר ורבה בין חיים למוות מספר פעמים. אז גמלה בלבו ההחלטה הגורלית: הוא יוציא אל הפועל את המשימה שנחשבה לבלתי־אפשרית, כדי לספר לעולם על גודל הזוועה. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש: https://tinyurl.com/ys68ycjv https://niv-goldstein.com/2025/10/09/%d7%a4%d7%a8%d7%a7-%d7%9e%d7%a1%d7%a4%d7%a8-131-%d7%a8%d7%95%d7%93%d7%95%d7%9c%d7%a3-%d7%95%d7%a8%d7%91%d7%94-%d7%94%d7%90%d7%99%d7%a9-%d7%a9%d7%94%d7%a6%d7%9c%d7%99%d7%97-%d7%9c%d7%91%d7%a8%d7%95/