בשיעור זה נשוב לכלל הבסיסי של רוב חכמה ומניין. הגמרא קובעת שבמחלוקת של יחיד מול יחיד יש לבדוק קודם כל אם קיים רוב חכמה ורוב מניין. כיצד יכול להיות רוב מניין במחלוקת בין יחידים? מה היחס בין עיקרון זה לשאר עקרונות ההכרעה המובאים בהמשך הגמרא?

בשיעור זה נעסוק במשנה בעדויות על עקביא בן מהללאל. שיטתו הייתה שיטת יחיד, ובכל זאת סרב לחזור בו מדעתו. אולם, לפני מותו ציווה לבנו שיחזור בו. מדוע? מה הקריטריונים שבעטיים יכול היה עקביא להישאר בשיטתו - ואילו בנו כבר לא?

בשיעור זה נעסוק בשאלה מהותית ביותר: אם הפסיקה היא כדעת הרבים, מדוע בכלל המשנה מזכירה את דעותיו של היחיד? האם ניתן ללכת בעקבות אותה הדעה, ומתי? האם בי"ד יכול לפסוק כשיטת היחיד אחרי שהפסיקה קיימת כבר כשיטת הרבים?

בשיעור זה נבאר לעומק את המושג של דעת המיעוט. ראינו בשיעורים הקודמים כי יש ללכת אחר דעת הרוב, אך מה באשר לדעת המיעוט? היא בטלה כליל? האם הוא מחוייב לבטל את דעתו בפני דעתו של הרוב - או שמא יש מקום גם לדעתו?

בשיעור זה נמשיך לברר מתי מותר לפסוק כיחיד בשעת הדחק. נדון בקריטריונים שונים: דין דרבנן, במצב של דיעבד, יחיד מול רבים או גם קטן מול גדול ממנו בחכמה.

בשיעור זה נדון בשאלת הפסיקה כדעת היחיד. האם קיימים מצבים אשר בהם פוסקים כיחיד? הרשב"א עסק בשאלה זו, ונדון בתשובתו.

בשיעורים הקודמים ראינו את כללי ההליכה עפ"י הרוב. כעת, יש לשאול – כיצד מונים אותם? האם רק חכמים מפורסמים או גם כתבי יד חדשים? דעתם של רבים מגדולי ישראל לא הגיעה לידינו – האם זהו שיקול במניין הרוב?

בשיעור זה נדון בכללים נוספים של ההכרעה על פי רוב במחלוקת הפוסקים. האם ההכרעה על פי רוב מחייבת את הדורות הבאים? אם מרכיבי הרוב חולקים כיצד לנמק את הפסק שלהם - האם הם מצטרפים?

"יחיד ורבים - הלכה כרבים". על איזה רוב מדובר? רוב חכמה או רוב מנין? במהלך השיעור נדון במחלוקת הראשונים בנידון.

האם יש הבדל בין לחלוק על הלכה פסוקה לבין הכרעה במחלוקת קדמונים? בשיעור נראה שיש מצבים בהם ניתן להכריע על ידי נטיית הלב, ויש מצבים שנדרשות ראיות ברורות. האם בימינו אפשר לסמוך על ראיות שאנחנו מביאים?