יש פרקים שאני מקליטה ואני מרגישה שהם לא רק עוד ידע אלא ממש הזדמנות לעצור רגע ולקחת שליטה. ככה הרגשתי בשיחה שלי עם עו"ד ומגשרת עידית אלפנדרי-מאיר. דיברנו על צוואות, הסכמי ממון, ייפוי כוח מתמשך - דברים שרובנו דוחים. שמים בצד. כי זה לא נעים, כי זה מרגיש רחוק, כי “יהיה בסדר”. אבל דווקא כשנמצאים בתהליך של פרידה או אחרי גירושים זה כבר לא משהו רחוק. זה החיים שלנו. וזו האחריות שלנו. כי בסוף, כל הדברים האלה הם לא רק מסמכים משפטיים. הם הדרך שלנו להגיד: אני לוקחת שליטה על העתיד. על העתיד של הילדים שלי. על העתיד הכלכלי שלי. על מה יקרה אם משהו ישתנה, אם משהו יקרה, אם החיים ייקחו תפנית. ומה שמאוד חזק בפרק הזה, זה להבין שאם אנחנו לא מחליטים, מישהו אחר יחליט במקומנו. המערכת. החוק. לפעמים אנשים שלא היינו בוחרים בהם. וכשיש ילדים בתוך התמונה זה כבר לא רק עניין שלנו. זה על השקט שלהם. על היציבות שלהם. על זה שהם לא ימצאו את עצמם בתוך חוסר ודאות או מאבקים שלא קשורים אליהם. אני יודעת שזה לא נושא שקל לפתוח. אבל יש משהו מאוד מרגיע בלדעת שסידרנו את הדברים. שחשבנו קדימה. שלא השארנו סימני שאלה. בפרק הזה אנחנו מדברות על הכול בגובה העיניים - צוואות, הסכמי ממון וייפוי כוח מתמשך - למה זה חשוב ומתי, מה זה אומר בפועל, מתי נכון לעשות את זה, ואיך ניגשים לזה בלי פחד. אם אתם בתוך תהליך פרידה או כבר אחרי, ואתם רוצים לבנות לילדים שלכם מציאות ברורה, יציבה ובטוחה יותר - זה פרק שכדאי לכם להקשיב לו. ואולי הכי חשוב -לא כדי לפחד ממה שיכול לקרות, אלא כדי לבחור מראש איך הוא ייראה.  האזנה נעימה ומועילה ושיהיה לנו סופשבוע רגוע, איילת

יש רגע כזה, כשהפרידה כבר שם,ופתאום מגיעה השאלה הגדולה - איך מחלקים את הזמן עם הילדים? ואז הרבה פעמים ישר קופצים לטבלאות, ימים, חצאים. אבל רגע לפני שמחליטים - חשוב לעצור. כי זמני שהות הם לא רק לוח שנה.הם החיים של הילדים שלכם.התחושה שלהם של יציבות, שייכות וביטחון. ואין מודל אחד נכון.יש ילדים עם צרכים שונים, ויש אתכם, עם היכולת (או הקושי) לשתף פעולה. בפרק החדש בפודקאסט, יחד עם המגשרת בתאל בר גיורא,אנחנו מדברות בדיוק על זה -העקרונות שחשוב להכיר לפני שמקבלים החלטות על זמני שהות. כדי שלא תקבלו החלטות רק כי ככה כולם עושים, אלא כי זה נכון לילדים שלכם. אם אתם שם עכשיו, או עוד רגע מגיעים לשם - הפרק הזה יכול לעשות סדר ולהרגיע קצת. כי בסוף, זה לא כמה ימים הם אצל כל אחד מכם.זה איך הם מרגישים בתוך החיים החדשים שלהם.האזנה נעימה ומועילה ושיהיה סופשבוע שקט איילת

אז נכון שלפני יומיים עלה פרק חדש לפודקאסט, אבל אנחנו בימים לא שיגרתיים של מלחמה ואני מקשיבה לכם ושומעת על הרבה קשיים של הורים עם הילדים בבית. עם הילדים הצעירים, עם המתבגרים.גם כשאין קונפליקטים בין ההורים.סיר הלחץ הזה מייצר מריבות וויכוחים וקשיים אצל הורים ואצל ילדים והיום החלטתי לדבר על הנושא הזה כדי לנסות לייצר קצת יותר שקט בכמה שיותר בתים.אז הזמנתי היום לפודקאסט את עדי הרפז - פסיכותרפיסטית ,יועצת משפחתית ומנחת הורים, שחיה, נושמת ומדברת יחסים בין הורים לילדים, לשיחה שהמטרה שלה לייצר שלום ושקט בתוך הבית כשמסביב מלחמה (ולא רק כשיש מלחמה). האזנה נעימה וסופשבוע רגוע איילת

ימי מלחמה. אין שיגרה.כשהורים מסתדרים - הם מסתדרים לפעמים קצת יותר בתקופות כאלה.כשהורים בקונפליקט - הוא לפעמים מקצין באווירה המתוחה הזו.הורים גרושים, פרודים וגם נשואים לפני פרידה מתמודדים עם המון בימים האלה.אני פוגשת אתכם בשבועיים האלה, ביחד פותרים מחלוקות ומנסים להגיע לפתרונות לטובתכם ולטובת הילדים שלכם, ואני רואה כמה קשה לכם.יש המון מחלוקות ודילמות על זמני שהות ומעברים, הרבה ויכוחים מעל הראש של הילדים ובסופו של דבר- אני רואה שני הורים שאוהבים ודואגים לילדים שלהם.אז החלטתי להקליט פרק על כל זה - על ההתנהלות ההורית ועל זמני שהות בתקופת המלחמה, בתקווה שהמילים שלי יכניסו קצת טוב וקצת סדר לכאוס ולמחלוקות בין הורים. והרבה יותר שקט לילדים.האזנה נעימה ומועילה ושיהיה לנו סופשבוע שקט איילת

האם לספר לילדים למה התגרשנו? זו שאלה שחוזרת שוב ושוב אצל הורים – בעיקר כשהילדים כבר “גדולים”.יש רצון לשקיפות, יש כאב שרוצה הכרה, ויש גם מחשבה ש“הם כבר בוגרים, אז הם יכולים להכיל”.   אבל כאן עולה הדילמה:האם לספר על הבגידה? על הקשיים? על מה שבאמת קרה בינינו?או שאולי עדיף להשאיר את זה בינינו כהורים, ולא לערב את הילדים, גם אם הם בני 18, 25 או 30?   בפרק החדש של הפודקאסט - להתגרש עם ילדים, אני נכנסת לעומק הסוגיה הזו:מה קורה לילדים כשאנחנו משתפים אותם ביותר מדי מידע,למה זה מערער אותם גם בגיל מבוגר,ואיך אפשר להיות כנים מבלי להעמיס עליהם את הכאב שלנו. זה פרק על גבולות, על אחריות הורית, ועל הבחירה לשמור לילדים שלנו – בכל גיל – את המקום שהם צריכים: להיות ילדים, ולא שותפים לגירושים שלנו. אני מזמינה אתכם להקשיב, לחשוב, ולמצוא את הדרך הנכונה עבור המשפחה שלכם.ושיהיה לנו סופשבוע שקט ורגוע,איילת

היום אני פונה אליכם, הורים שאומרים לי - אבל כל שיחה שלנו הופכת לריב, אי אפשר לדבר על שום דבר. ניסיתי כבר הכל...אתם מנסים הכל, לדבר עם ההורה השני, לפעמים גם לא לדבר, לשקול מילים, לדבר פחות, אבל זה לא באמת עובד.ואתם מתייאשים. הרי ההורה השני לא ישתנה. אז מה זה יעזור?ובאמת, צריך להגיד את זה גם כאן - יש מקרים שבהם הוא לא באמת משתנה. אבל אתם משתנים. והתקשורת ביניכם משתנה.והרי זו המטרה שלך בסופו של דבר, לא?מאחר ויש לי הרבה מה להגיד על הנושא הזה אז הקלטתי על זה פרק בפודקאסט שלי.הנה קישור להאזנה לפרק -זהו פרק חשוב שבו אני מדברת על - מה ההבדל בין תקשורת הורית לתקשורת זוגית. איזו שאלה חשובה אנחנו לא שואלים את עצמנו לפני שאנחנו מדברים. האם באמת צריך שניים לטנגו גם בתקשורת הורית? איך זה שהתקשורת משתנה גם בלי שהצד השני משתנה? מה חשוב לזכור לפני שמדברים, בפרט במצבים טעונים. ניסיתם הכל וזה פשוט לא עובד - יש לי מה להגיד לכם על זה.איך כל זה משפיע על הילדים ואיך תראו את זה בהתנהגות שלהם. זה פרק אופטימי לכל מי שעייף מלחכות שההורה השני ישתנה כדי שהתקשורת תשתנה.האזנה נעימה ומועילה וסופשבוע רגוע איילת

יש מחקר אחד על זוגיות שאני חוזרת אליו שוב ושוב. כי הוא שם זרקור על משהו שרובנו חווים אבל לא תמיד יודעים לקרוא לו בשם. המחקר של ג’ון גוטמן על מה באמת מנבא פרידה וגירושים. ג'ון גוטמן חקר זוגות במעבדה שנראתה כמו דירה רגילה, שבה הם דיברו, רבו וחיו זמן קצר בזמן שהוא תיעד הכול - שיחות, שפת גוף ותגובות רגשיות. במקביל הוא מדד גם מדדים פיזיולוגיים כמו דופק, לחץ דם והזעה, ואז עקב אחרי הזוגות שנים קדימה כדי לבדוק מי נשאר יחד ומי נפרד, ומה בדפוסי התקשורת חזה את זה מראש. והמשפט שהכי נשאר איתי ממנו הוא פשוט: זה לא כמה קשה. זה איך מדברים כשקשה. רוב הגירושים לא מתחילים ביום אחד. הם נבנים לאט. בין המילים. בין הטונים. ביום יום. בין הרגעים שבהם כבר אין כוח להסביר ואולי גם אין מי שיקשיב. וכשאני מסתכלת על המחקר הזה אני לא רואה רק זוגות נשואים. אני רואה הורים רגע לפני פרידה, אני רואה הורים שכבר גרושים ומנסים לדבר על הילדים בלי שזה יתפוצץ, ואני רואה אנשים בפרק ב’ שאומרים לעצמם בשקט: הפעם אני רוצה שזה יהיה אחרת. הדפוסים שגוטמן מדבר עליהם לא נעלמים עם הגירושים. הם לפעמים פשוט עוברים לוואטסאפ, לשיחות קצרות, לשתיקות ארוכות. והשאלה הגדולה היא לא מי צודק או מי אשם אלא איזו שפה הילדים שלנו שומעים ואיזו שפה אנחנו לוקחים איתנו לקשר הבא. השבוע הקלטתי פרק חדש בפודקאסט על המחקר של גוטמן ועל החיבור שלו לגירושים, לתיאום הורי ולפרק ב’. זה פרק שלא בא רק ללמד אלא בעיקר לעזור לראות דברים שלפעמים אנחנו לא רואים. ולבחור אחרת, אם רוצים. האזנה נעימה ומועילה וסופשבוע רגוע איילת

הורים שואלים אותי: “אבל עוד לא סיפרנו להם שאנחנו נפרדים, אז למה הם פתאום לא נרדמים?”ויש גם: “מאז שעברנו לשני בתים הכל התבלגן. השינה, ההירדמות, הלילות.” ושוב ושוב עולה אותה תחושה:משהו השתנה,גם בלי מילים,והילדים מגיבים. פתאום ילד שכבר ידע להירדם לבד - מתקשה.פתאום יש יותר יקיצות, יותר צורך בנוכחות, יותר בלבול סביב השינה. ובין שני בתים זה לפעמים מורכב עוד יותר: הרגלי שינה שונים, ציפיות שונות,ולא פעם גם חוסר הסכמה בין ההורים - אחד רוצה ללמד הירדמות עצמאית, השני מרגיש שזה לא הזמן. בפרק החדש בפודקאסט אני מארחת את אודיל רוזנפלד - מדריכת הורים בגישת אדלר, יועצת שינה ויועצת גמילה מחיתולים, לשיחה מרתקת ופרקטיתעל שינה בשני בתים ואיך פרידה משפיעה על השינה של ילדים.דיברנו על -  מהם הרגלי שינה נכונים לפי גיל, כמה שעות ילדים באמת צריכים לישון, למה פרידה משפיעה על השינה ואיך זה נראה, האם חשוב שההורים ינהגו אותו דבר בנושא השינה, איך מכינים ילד לשינה בבית החדש או עם ההורה שהוא פחות רגיל להירדם איתו לקראת הפרידה של ההורים ולמה זה כל כך חשוב, איך מלמדים הרגלי שינה גם כשאין הסכמה בין ההורים.ועוד. זה פרק חשוב שמנסה לחבר בין ידע למציאות ובעיקר לתת להורים יותר בהירות בנושא שמרגיש לפעמים הכי מבלבל.האזנה נעימה ומועילה וסופשבוע נעים! איילת

כשאחד כבר החליט, והשני עדיין לא שם. יש רגע כזה בפרידה שאחד כבר יודע בלב שזה נגמר, והשני בכלל לא מוכן לשמוע את המילה הזו. לא רוצה גישור. לא רוצה תהליך. רק רוצה שהכול יחזור למה שהיה. ומי שנמצא בצד שכבר החליט - מרגיש תקוע. כי איך אפשר להתקדם כשאין הסכמה אפילו להתחיל לדבר? בפרק החדש בפודקאסט אני מדברת על פרידה חד צדדית, ועל השאלה שהכי הרבה הורים שואלים אותי: איך מדברים עם הצד שלא מוכן? איך לדבר בלי שכל שיחה תהפוך לריב? איך מתקדמים בתהליך בלי להגיע למלחמות? ואיך שומרים על הילדים בתוך כל זה? זה פרק על גבולות, על אחריות הורית גם כשכואב, ועל דרך כן להתקדם - גם אם לא הכול קורה בקצב שהיינו רוצים. אם זה המקום שאתם נמצאים בו עכשיו, הפרק הזה בשבילכם. האזנה נעימה ומועילה וסופשבוע רגוע  איילת

“הוא כל היום בטלפון.” “אצלה מותר הכול.” “אני מגבילה והוא משחרר.” “זה כבר נראה כמו התמכרות.” הרבה הורים למתבגרים מרגישים אבודים מול המסכים, והורים גרושים לפעמים אפילו יותר. כי כשאין שני בתים עם אותם גבולות, המסך הופך בקלות לשדה קרב. עם הילד, ועם ההורה השני. אני פוגשת את זה הרבה בתקופה האחרונה, בהדרכות הורים, בתיאום הורי אז בפרק החדש של הפודקאסט אירחתי את רן בראון, מנהל מכון מתבגרים, לשיחה מרתקת על מסכים, על משחקי מחשב, על התמכרויות, על הורות למתבגרים ועל מה שבאמת קורה שם מתחת לפני השטח. דיברנו על- מה המסכים באמת נותנים למתבגרים האם אפשר בכלל להגביל זמן מסך למתבגרים ואיך עושים את זה מה זה הרובלוקס הזה ומה עושים איתו מה עושים כשההורים לא מסכימים ובכל בית יש כללים אחרים ומה אם הוא יעדיף ללכת להורה השני כי שם יש פחות מגבלות ואיך אפשר להציב גבולות למתבגרים בנושא המסכים בלי להרוס את הקשר איתם ובלי לפגוע בהם חברתית. זה פרק להורים שעייפים ממאבקים, שדואגים לילדים שלהם באמת, ורוצים להבין איך להיות עבורם עוגן גם בעולם דיגיטלי, וגם בתוך מציאות משפחתית מורכבת. אני מזמינה כל הורה להקשיב לפרק הזה (גם אם הילדים עוד לא מתבגרים) ובעיקר להזכיר לעצמנו שמאחורי כל מסך יש ילד שמבקש קשר . האזנה נעימה ומועילה וסופשבוע נעים  איילת