מפגש עם רן ובר וחברים

כל אחד מאיתנו הוא אור קטן אבל מה קורה כשהאור הזה הוא בעצם אינסוף?

התחדשות ולצאת מהזקנה הרוחנית**- "זקן" לפי רבי נחמן הוא מי שאומר "אני כבר מכיר, אני כבר יודע"- הבעיה: כשאנו חושבים שאנו מכירים הכל, אין מקום להתחדשות וחיות- הפתרון: לסגל סקרנות ופליאה מהבריאה המתחדשת בכל רגע**📖 פרשת "לך לך" כמסע אישי**- הקב"ה אומר לכל אחד מאיתנו "לך לך" - צא מהתפיסות הישנות- מארצך = צא מהארציות והגשמיות- ממולדתך = מהתנאים שנולדת לתוכם- מבית אביך = מהדפוסים המשפחתיים**💫 גילוי העצמיות האמיתית**- "עצמי" האמיתי = הנשמה הקדושה, עצם הקיים לנצח- אנחנו לא הגוף, לא התפקיד, לא המקצוע - אלה רק "בגדים" חיצוניים- החיבור לעצמיות מביא שינוי בכל תפיסת המציאות**🧘 חשיבות ההתבודדות**- לקחת זמן יומיומי להיות עם עצמך ועם הקב"ה- אפשר בטבע, בחדר, או בכל מקום שקט - העיקר בלי טלפון- זהו הזמן לגלות את האמת הפנימית שלך**✨ סודות שאי אפשר להעביר**- הסוד האמיתי הוא חוויה פנימית שכל אחד צריך לגלות בעצמו- כמו טעם של גלידה - אפשר לתאר אבל רק מי שטעם באמת יודע- הסוד נמצא אצל כולנו, לא בבעלות של אף אחד אחרחשיבות המודעות העצמית וההתבוננות הפנימית מודגשת במחקרים רבים, כאשר תרגולי מדיטציה ונשימה מסייעים להתמרכז לפני התמודדות עם אתגרים. לקיחת זמן לבדידות ונוכחות היא קריטית להבנה עצמית טובה יותר ולטיפוח הקשר עם הניצוץ הפנימי והפוטנציאל שלנו.

למצוא זמן לעצמי - זה קריטי או לא? מה עושים כשפוגשים את עצמנו

איך אפשר לחזור לשגרה אחרי המלחמה? מהי בכלל שגרה והאם ההתנגדות למה שקורה חוץ לי עוזרת או שיש אפשרות אחרת?

לתכנים נוספים, ספרים ועוד: https://ranweber.comרן ובר דן בשאלה המהותית: איך חוזרים לשגרה אחרי חוויה רוחנית מרוממת כמו חג הפסח? הוא מביא תורה מליקוטי מוהר"ן (תורה ו') שבה רבי נחמן מדבר על שתי בקיאויות הנדרשות בדרכי התשובה:1. "בקי ברצוא" - זמן של עלייה רוחנית2. "בקי בשוב" - זמן של חזרה לעולם או ירידההתהליך של פסח מוצג כמודל משמעותי למעבר בין רצוא ושוב:- בליל הסדר יורד אור אלוהי גדול מלמעלה- ספירת העומר (49 ימים) מהווה תהליך של בניית כלי והתפרטות האור דרך 49 מידות (7×7)- בשבועות יורד שוב אור גדול, אך הפעם עם תורה שמחברת את האור לעולםרן מסביר שהקושי העיקרי בחזרה לשגרה הוא האחיזה - הניסיון שלנו לאחוז ולהחזיק בחוויה רוחנית במקום לשחרר ולהיות בהווה. האחיזה בחוויה, גם אם היא חיובית, גורמת לנו לפספס את ההווה האינסופי הנמצא עכשיו.הוא משתמש במשל על ילד עם הגה צעצוע שחושב שהוא נוהג ברכב בעוד שאביו הוא הנהג האמיתי. כך האגו שלנו חושב שהוא בשליטה ומפחד לשחרר, בעוד שהאמת היא שהקב"ה הוא המנהיג האמיתי של חיינו.רן מציע תרגול פשוט - לשאול את עצמנו "מי אני?" באופן מעמיק. כשמנסים לענות על שאלה זו בכנות, מגיעים למקום של אי-ידיעה ושחרור מהגדרות, שנותן חירות מהכבילות לרעיונות של "אני טוב" או "אני לא טוב".השחרור מהאחיזה אינו מחיקת האישיות או ביטול הפעולה בעולם, אלא היכולת לפעול מתוך חיבור, הקשבה פנימית והכרה שכוח גדול יותר מאיתנו פועל דרכנו.רן מדגיש שבדורנו, הידע הרוחני הפנימי שהיה בעבר נחלת יחידי סגולה הפך זמין לכולם. כולנו ניצוץ אלוקי, כולנו מחוברים לאור אינסוף, וכולנו יכולים להתחבר לאור הפנימי הזה. אין צורך במורה רוחני מסתורי ונשגב - היום הכל פתוח ופשוט יותר.רן מזהיר שחוויה רוחנית אינה פותרת בהכרח את כל הבעיות בנפש או מנטרלת את האגו. לפעמים אפילו המצב מחמיר כשאנשים שחוו התעלות רוחנית אינם מודעים ל"צל" שלהם - החלקים הלא מודעים בנפשם.בסופו של דבר, המסר העיקרי הוא שהשחרור והקבלה - הכנעה מתוקה שמחזירה את המלכות לקב"ה - הם המפתח לחיים מלאים ואמיתיים, גם אחרי חוויות רוחניות גדולות וגם בשגרת היומיום.## תגיות:#רן_ובר #ליקוטי_מוהר״ן #רצוא_ושוב #אינסוף #פסח #שבועות #ספירת_העומר #התעלות_רוחנית #הכנעה #שחרור_אחיזה #אגו #ניצוץ_אלוקי #חסידות_ברסלב #התבודדות #תיקון_הנפש #חזרה_לשגרה #פנימיות_התורה

מה היחס בין לפגוש את הכאב לבין למצוא איזון פנימי ורגיעה על ידי עוגנים פנימיים? האם לברוח או לפגוש, ומתי? ועוד שאלות. מוזמנים ומוזמנות לקבוצת היישום של עוגנים פנימיים:https://chat.whatsapp.com/CCWVF2LWG5m8qvyOlxvJic

בשיעור זה רן מתמקד ביציאת מצרים כמשל לגאולה הפנימית שבנפש האדם. הוא מסביר כיצד סיפור יציאת מצרים משמש כמודל מכונן לתהליכי גאולה אישיים שעוברים עלינו בחיי היומיום. הנקודות המרכזיות בשיעור:1. **מהות יציאת מצרים**: סיפור יציאת מצרים הוא הסיפור המכונן של עם ישראל, שבו הקב"ה הוציא אותנו ממצב בלתי אפשרי. סיפור זה מתחולל בתוכנו בכל פעם מחדש.2. **כישופי מצרים**: הדובר מסביר שכמו שבמצרים היו כישופים שמנעו מעבדים לברוח, כך בנפש שלנו יש "כישופים" - תפיסות ומחשבות שאומרות "אין לי סיכוי לצאת" ממצבים קשים.3. **חמץ ומצה כמשל**: החמץ מסמל את ההחמצה, התחושה שפספסנו משהו בחיים, בעוד המצה מסמלת את המיצוי - היכולת לחיות את הרגע במלואו ולהתחבר לתמצית. 4. **שלבי הגאולה הפנימית**: - גילוי הגלות - להכיר בכך שאנחנו במצב של גלות/מיצר - לחוות את המרירות של הגלות (כמו המרור בליל הסדר) - לצעוק לקב"ה מתוך המיצר - לחוות את הגאולה והשמחה5. **הסיפור המרפא**: רבי נתן מסביר שעלינו להרבות בסיפור יציאת מצרים כדי שהסיפור הטוב יבטל את הסיפור הרע. כשאנחנו מספרים את סיפור יציאת מצרים, אנחנו "מרבים" את הסיפור הטוב עד שהוא מבטל את הסיפור הלא טוב של היצר הרע.6. **חשיבות המשפחה בליל הסדר**: הדובר מדגיש את החשיבות של עריכת ליל הסדר עם המשפחה, גם אם זה פחות "רוחני" לכאורה, כדי לשמר את שרשרת הדורות.7. **הקושי כהזדמנות**: כל הקשיים והייסורים שעוברים עלינו הם חלק מתהליך הגאולה, הם מקרבים אותנו לקב"ה ומעוררים אותנו.

פרק מיוחד על הודיה והלל, איך הם משפיעים עלינו ועל הסביבה שלנו? האם אפשר להודות גם כשעוד לא הגעתם למה שאתם מחפשים ורוצים?

אין תוכן