משדר ראשון מן המניין לעונת 2026, ולא רק הבייסבול חזר, גם ערימת פינות נשכחות שנזנחו עקב ריבוי האורחים. אז ב״בלדה לחובט״ נארח את צ׳אק ברי, הוא ולא שרף שישיר על בחור נאה ועיניו החומות, בפינת ״מורה נבוכים״ נסביר למה שגיאה מנטלית אינה שגיאה בייסבולית, נדון בחדשות הטריות, בשחקנים המצטיינים, ובפינת האתגר, יוני ימציא לנו על חמישה סרטי בייסבול, הוליווד, שומעת?

וכרגיל אצלנו, שומרים את הטוב ביותר לסוף. לא שהאמריקן ליג ווסט הולכת להיות כזו טובה, בטח לא ביותר, אלא שאחרי הסקירה נפצח בהימורי העונה, אנדר-אובר לכל דיוויזיה, וגם ננסה לנחש כמה שחקנים שמאליים יחבטו הומראן במשחקם השלישי בשבוע מול זורק שמאלי ששמו מתחיל בג׳. לפני זה כאמור, הדיוויזיה האמריקנו-מערבית, על שלל נמושותיה, האם הריינג׳רס בבניה או בחפירה, האם הסיפור של האסטרוז סוף סוף יסתיים לכבוד חגיגות העשור, האם סיאטל תתקשה קצת או כלל לא להתבסס בראשות הבית, האם אריזונה תתבזה קצת או הרבה בנסיון להשיג 80 נצחונות ולמה האיינג׳לס.

ממשיכים לסקור את העונה (שבאמת, מתי תתחיל כבר?) ובין הפגזות למיקרופון שלא עובד, אירחנו את שי בלפר, אוהד בלו ג׳ייס שיספר לנו על קבוצתו שכמעט-כמעט, אבל לא לקחה אליפות. וננסה גם להבין, ככל שיאפשרו האיראנים, האם היאנקיז הלכו קדימה, אחורה, או נשארו באמצע, האם הרד סוקס הולכים על התקפה, הגנה, נצחון, או הפסד, נפצח את חידת הרייז (סתאאאאם, אין מצב) ונתהה האם האוריולס יואילו בטובם להשיג אותן תוצאות שלוש עונות ברצף.

נשארים בליגה הלאומית, עוברים מערבה, איפה שהדודג׳רס בדו קרב צמוד עם עצמם להשיג עוד מקום ראשון, עוד וורלד סירייס ואולי אליפות שלישית ברציפות. לחגוג את המאורע מצטרף אלינו עידן הולומבי, אוהד דודג׳רס שלא בא להתנצל או לתת הסברים, אלא לתעד את התריפיט המתקרב ובא, במיוחד שכל היריבות בדיוויזיה הולכות ונחלשות, כך שהרבה פייט לא צפוי שמה, ובכל זאת ננסה לסקור את המערב הלאומי ולנסות לאתר שמה תקווה לעתיד תחרותי יותר.

נשארים בלאומית ועוברים מזרחה, והנה שב אלינו האיש שלנו בביזאר אלעד ליבנה למשדר משולש, גם סיקור, גם פריביו לWBC, גביע העולם בבייסבול, וגם פינאת ביזאר נוטפת כל מני נוזלים. נדבר על הטורניר שכבר בעיצומו ועל נבחרת ישראל (שכבר סיימה את תפקידה בהצטיינות יתרה), ונעבור לדבר על הדיוויזיה שעדיין לא החלה, ועל מה שקרה ומה שיקרה, נאחל הצלחה לכל הצדדים (חוץ מלמי שנאחל לא להצליח), וכמובן שכל הלהיטים פה, האם לברייבס יש תוכנית ב׳, האם השושלת בפילדלפיה סיימה, האם המטס בכלל מכירים את עצמם, ולמה צריך את מיאמי והנאשיונלס בדיוק?

ממשיכים במרכז, עוברים ליגה, ואמרתם נאשיונל סנטר, אמרתם אסף ינקו-בר וגל לוי, ואליהם מצטרף דב האמר, אוהד קאבס, מה שאומר המון ידע, פרוספקטס, סטאטס וכמובן הרבה עקיצות הדדיות, ובתווך ננסה להבין האם הברוורס עדיין הברוורס, האם הקאבס השתפרו, האם הרדס יתדרדרו, האם הפיירטס יפשלו והאם סנט לואיס, למרות הכל, יתעלו?

עונת 2026 ממשמשת ובאה, ובעוד טובי שחקנינו מתאספים להם מי בפלורידה, מי באריזונה (ומי בהכנות לאליפות העולם), התכנסנו אנו במטרה להתחיל את הפריוויוז לעונה, והפעם מצאנו אוהד לא מטאפורי של הדטרויט טייגרס, שבא לתת בראש כנציג הקבוצה המרתקת של השנתיים האחרונות והקבוצה המבאסת של העשרים שלפניהן (ועוד אי אילו עשורים). נדבר על הטייגרס, אהדה שעוברת במשפחה, וגם על הסיכויים של הקבוצה לחזור על ההישגים ואולי לשפר אותם, ובעיקר לשמור על הרוטציה המדהימה שהם בנו, ואז נעבור לדון בשאר הקבוצות בבית ועל הסיכוי שלהם לא לסיים אחרונים בבית.

פיטר קורץ, האיש שהגה, חזה, יזם וביצע את הפרוייקט הגדול שהביא את ישראל לאולימפיאדה ולWBC, החליט לספר את הסיפור שלו, ושל הבייסבול הישראלי בספר, וזו הזדמנות נהדרת לזמן אותו לאולפן שלנו ולדבר על בייסבול, ישראל, ובייסבול ישראלי. נדון על הסיפור שלו מארה״ב לישראל, על המסע שלו לקידום הבייסבול בישראל והבייסבול הישראלי בעולם, על הקשר של שחקנים אמריקניים-יהודים לישראל, ועל הקשר של ישראל אליהם.

פרוייקט הפגרה הנוכחי מגיע לסיומו, והפעם משחק מיתולוגי בין טורונטו בדרך לאליפות שניה וברציפות עם סגל נוצץ מכוכבים, ובין הפיליס עם סגל אפור שנלחם עד הסוף, ואיזה סוף, אבל האם גם הסוף הזה היה ידוע מראש, או שמא המחבט שחבט באינינג התשיעי הופיע כבר באינינג השלישי, ומה היה התפקיד ששחקו (תרתי משמע) כל אחד מאלה שעלו בסך, גם אם נפסלו. ואז נדרג את כל המשחקים שראינו ולקינוח, מה היינו לוקחים לבייסבול מהגלובטראטרס של המשחק, הסוואנה בננס?

המסע שלנו לקח אותנו כבר 40 שנה לעבר, אבל הפעם אנחנו נוסעים ״רק״ 10 שנים לאחור. רק 10 שנים? 10 שנים ועוד 108 ועוד 71 שנים שישבו על כתפי השיקגו קאבס (וגם יובל שנים שישבו על כתפי קליבלנד) וכמעט הכריעו אותם להמשיך לנדוד במדבר, אבל רק כמעט כי עוד טוויסט מדהים בעלילה והפסקת גשם של רבע שעה שינו את הכל. וכדי להבין את גודל ההיסטוריה וההיסטריה, הבאנו את עופר רימסקי, שעדיין בהלם ממה שקרה בלילה ההוא (כמעט בוקר בשבילו) כשאנתוני ריזו תפס כדור מהבסיס השלישי.