אריאל דוד הוא חוקר של הפוליטיקה הישראלית, דוקטורנט באוניברסיטה העברית   וחוקר פוליטי יישומי במספר זרועות של המחנה הליברלי. הוא מחבר הספר השיטה הטרוינית - כך השתלט מיעוט מתחרד על הימין ועל השלטון בישראל.  במהלך הפרק דיברנו על השיטה הטרוינית בגדול. במהלך הפרק התמקדנו בציונות הדתית, בעיקר חרדלית, כדי להבין את היעד אליו הם מכוונים ואיך זה קורה בפועל. צללנו במהלך הפרק לתפיסות הללו וגם עסקנו לא מעט בתובנות המעשיות שעולות מהמחקר שלו בנושא. כמו כן דיברנו על מה השתנה במחנה הליברלי לטובה בהקשרים אלו אבל גם בנקודות העיוורון ובמה צריך להשתנות כדי לחולל שינוי. כמובן דיברנו גם על תקווה. 

סיון היא עיתונאית במקום הכי חם בגיהנום ופעילה בנוכחות מגנה בגדה.  במהלך הפרק דיברנו על הבית הפוליטי בו גדלה ומה הוביל אותה לשינוי אידיאולוגי כה משמעותי.  דיברנו על המציאות בגדה, על האלימות והטרור כלפי תושבים פלסטינים. התמקדנו קצת על ההתקפות בכפר קוסרה. על התנהלות החיילים והצבא באירועים הללו.   על ההסתה נגד יוצרי הסרט נז״א ועל החיים בישראל במציאות הנוכחית.  על העשייה שלה וכמובן על תקווה. 

איציק הוא עורך דין לענייני משפחה, בן הציבור הליטאי ספרדי שהיה בין האחוזים הבודדים שלמדו בישיבות הנחשבות. במעלה הדרך הוא שינה את אורחות חייו, איציק לא מקבל את ההגדרה יוצא בשאלה, אך תמיד מחובר וממשיך להתעסק בארון הספרים היהודי.  במהלך הפרק הנוכחי (בפרק 26 דיברנו יותר על סיפור חייו ותהליך השינוי שעבר ועובר) דיברנו על חודש אלול וראש השנה.  דיברנו או ליתר דיוק התחלנו לדבר על מחשבות ורעיונות שעולים לנו כיום ממועדים אלו.  על הפער בין מה שתפסנו בעבר לתפיסה הנוכחית וכמובן על תקווה. 

רעות ענבר היא פרשנית פוליטית עצמאית וחלק ממיזם ״יאללה תקווה״. בעברה עבדה במספר גופי תקשורת והייתה עוזרת פרלמנטרית של זהבה גלאון. לאחר תקופה בהייטק, היא חזרה לעולם התקשורת, הפעם כעצמאית, במרחב שממנו היא יכולה להגיד את מה שהיא מאמינה בו, ללא צנזורה או מגבלות שיושבים על שיקולים מסחריים וכלכליים כמו במערכות התקשורת המוכרות.    במהלך הפרק דיברנו על: על הסיפור האישי שלה והשינויים שעברה במעלה הדרך בתוך מחנה השמאל.  על הציבור הליברלי שהתעורר לגודל השעה ויצא בהמוניו לרחוב כדי להיאבק על הבית.  על קריסת הפרדיגמה של הימין בכל המישורים, ועל הרגע שבו המחנה הליברלי חייב להציע אלטרנטיבה שתוביל לחיים נכונים וטובים יותר בישראל.  על הביקורת שלה כלפי מחנה השמאל, אליו היא שייכת מאז ומתמיד, ועל החשיבות הקריטית לדעת לשלב ידיים במאבק למרות המחלוקות.  על הדברים שממשלה אלטרנטיבית תהיה חייבת לעשות אחרי הבחירות כדי לשנות את הכיוון אליו הולכת המדינה.  ועל איך נמנעים מתקוות שווא ומכירים במציאות בלי להשתתק מתוך חרדה אלא דווקא הופכים אותה למנוע לפעולה ושינוי.

אלי הוא עיתונאי חרדי וקומיקאי וחלק מהשמאל האמוני. הוא נולד וגדל למשפחה חרדית ספרדית בבית שמש. הוא היה מבין הבודדים במחזור שלו שלמדו בישיבת פוניבז׳, ספינת הדגל של הציבור הליטאי. אלי הוא קול מאוד חזק בעד הציבור החרדי, למרות שהוא לא חלק אינטגרלי ממנה, אך מתנגד נחרץ לממסד החרדי ופועל אקטיבית נגד הממסד הזה.  במהלך הפרק דיברנו על סיפורו האישי על היציאה בשאלה ועל החזרה במינון שלו.  על הציבור החרדי שמנעד הרגשות שלו כלפיו נעים בין אהבה לבין כעס וכל מה שביניהם.  על חוק הגיוס, לימודי ליבה והמאבק בין רבים בחברה הישראלית נגד החברה החרדית והממסד שלה. על התפיסה המוטעית של הליברלים במאבק נגד הממסד החרדי. על אקטיביזם שהוא חלק ממנו נגד הממסד החרדי.  על התהליכים שקורים בחברה החרדית.  על המצב החמור בו נמצאת החברה הישראלית בכל הקשור לשטחים ולמלחמה בעזה ובאספקטים נוספים.  ועל השמאל האמוני.

חנן הוא אמן, צלם ואנימטור חיפאי. הוא נולד וגדל בדרום הר חברון, ילד מרדן, כהגדרתו. שואל שאלות, לא לגמרי שייך ומבין את מה שהוא גדל לתוכו. בגיל 14 הוא נקלע לפיגוע ירי, חוויה שהייתה אמורה, לפי ההגיון בישראל, לחזק את תפיסת העולם שגדל לתוכה. אבל אצל חנן קרה בדיוק הפוך. שרשרת של שאלות שעלו לו בעקבות המבט בעיני היורים הובילה אותו למקום פוליטי שונה לחלוטין מבית גידולו, לשמאל האנט ציוני.  במהלך הפרק דיברנו על: הילדות בהתנחלות מעון. על הספקות והשאלות שעלו לו בשנים אלו.  על פיגוע הירי ותהליך השינוי שהוא חולל.  על הביקורת שלו על השמאל הציוני.  על החזון שלו לעתיד המקום הזה.   ועל תקווה. 

מתן הוא קולנוען ישראלי, במאי ותסריטאי. הוא מלמד בחוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב. פרדייז קרוז ושאיפה לחיים, הם שני סרטיו הקודמים. בימים אלו הוא מסיים עריכה של סרט חדש שצולם לאחרונה.  במהלך הפרק דיברנו על: חייו בירושלים ועל השירות הצבאי שהפגיש אותו עם יותר מידי מתים.  על הקולנוע ועל היצירה שלו.  על החברה הישראלית.  על קדושת ההיסטוריה מול ההווה החיים עצמם.  על החיים כסתירה מתמדת.   על הבחירה שלו להביט על העולם מזווית קומית.  וכמובן על תקווה לשינוי. 

ינאי לוין הוא ירושלמי, אבא לשישה, מחנך בתיכון דתי, איש ימין ופעיל מחאה נגד המהפכה המשפטית. ינאי הוא אדם עצמי, נטול השתייכות שבטית לאף קבוצה. מגיל צעיר הוא סלל את דרכו העצמאית. מהחזרה בתשובה בגיל מאוד צעיר, דרך הבחירה בזרם הדתי לאומי, אך בצורה מאוד מבוקרת. הוא מקבל את פרקטיקת אורח החיים אך מסרב להגדיר את עצמו כשייך לקהילה הזו, לא רק כי הוא ביקורתי כלפי חלק מהתפיסות הרווחות בציונות הדתית. מבחינתו קבלת קבוצה מסוימת שמגדירה אותך פוגעת ביכולת לחפש אמת נטולת מוסכמות חברתיות. תפיסותיו המדיניות ימניות מבוססות אך ורק על שיקולי ביטחון, לתפיסתו אין בצד השני מישהו שאפשר לעשות איתו הסכם אמיתי. באותה הנשימה הוא מתנגד חריף לתפיסה המשיחית ולאלימות והבנייה הבלתי חוקית בשטחים.  במהלך הפרק דיברנו על:  החזרה שלו בתשובה. על הבחירה בציונות הדתית מבין האופציות השונות בספקטרום האורתודוקסי.  על תפיסתו העצמאית בתוך אורח החיים הדתי וההשתייכות המסוימת לקבוצה. על התפיסה המשיחית של הרב קוק ועל הסכנות הטמונות בה.  על האלימות והבנייה הבלתי חוקית בשטחים.  על אופן התייחסותו לסכסוך הישראלי פלסטיני והעתיד הנראה לעין.  על תפיסתו הליברלית והתנגדותו למהפכה המשטרית שממשלת ישראל ניסתה לחוקק.  וכמובן גם על תקווה, או ליתר דיוק תקווה זהירה כמו שינאי אמר בסוף הפרק. 

שרה היא תושבת ההתנחלות כוכב השחר, עו״ס קלינית ומטפלת זוגית ופעילה בתמ״ה וביוזמות נוספות הדוגלת בדיאלוג בין הקבוצות השונות בחברה הישראלית וביננו לבין הפלסטינים. שרה שכלה את שני בניה, בכורה יצחקי שנהרג בטיול בעת שירותו בחיל האוויר בשנת 2002. ואת בנה מלאכי בפיגוע ירי בכביש אלון בשנת 2015.  במהלך הפרק דיברנו על השכול והכאב העצום. על הבחירה בחיים, בצמיחה ובדיאלוג מתמשך במקומות הכי אקוטים וכואבים לנו, כחברה ובני אנוש באזור בו אנו חיים. על התהליך האינסופי בו היא נמצאת כל העת, על ההיברידיות, החיפוש והדיוק היומיומי בעמדותיה. על הערעור באמון שלה, מאז הטבח הנורא בשביעי באוקטובר, שיש בצד השני מי שרוצה דיאלוג לצד האמונה בתהליך דיאלוגי שמבחינתה הוא מוכרח למרות הקושי והכאב הגדול. כמובן דיברנו גם על תקווה.

דרור הוא מייסד ומנהל של ארגון ״כרם נבות״ ארגון העוסק במעקב ומחקר המתמקד במפעל ההתנחלויות. דרור נולד וגדל למשפחה בציונות הדתית. ומהר מאוד מצא את עצמו יוצא מהמגזר ופועל אקטיבית נגד המגמות שהציונות הדתית, בטח החרדלית, מנסה לקדם.  במהלך הפרק דיברנו קצת על סיפורו האישי והבחירה לפעול 25 שנה נגד מפעל ההתנחלויות. בהמשך דיברנו בעיקר על המציאות בשטחים, על שינוי שיטת הניהול של שטחי הגדה המערבית ועל הריצה המטורפת בבניה, בתשתיות ובכל תחום כדי למנוע הקמת מדינה פלסטינית וכפי שדרור אומר - למעשה למנוע מרחב חיים פלסטיני בשטח. פרטנו את ממצאי הדו״ח שדרור עשה עם צוות מעקב התנחלויות בשלום עכשיו. גלשנו גם לרובד הכללי והרחב יותר, על ההשפעות של הצעדים הללו בשטח ועל המגמות. במהלך הפרק אטקס אומר כי - לעת עתה הוא חושב שאת פתרון שתי המדינות אי אפשר לקדם. לדבריו, את מפעל ההתנחלויות אי אפשר להשיג לאחור. בנוסף דיברנו קצת על חוסר ההצלחה של השמאל לשנות את המגמה בישראל לכיוון של פיוס וסיום הסכסוך לעומת ההצלחה של המתנחלים לקדם את האג'נדה שלהם בפועל ולייצר שיפט תודעתי רחב בחברה הישראלית. וסיימנו בתקווה וכפי שדרור מגדיר ומכנה אותה תקוה שחורה.